עובדים רבים חשופים לחומרים רעילים במסגרת תנאי העבודה שלהם. למרבה הצער, גם כאשר ננקטים כל אמצעי הזהירות, עדיין החומרים הרעילים עשויים לגרום להרעלה.
במקרים שבהם החשיפה לחומרים הרעילים פגעה בבריאותו של העובד, ניתן יהיה להכיר בהרעלה כמחלת מקצוע. במקרים האלו יהיה זכאי העובד לדמי מחלה ובמקרים מסוימים לקצבת נכות. מטבע הדברים לא אחת החשיפה לחומרים הרעילים מביאה למותו של העובד ובמקרים האלה, יהיו זכאים קרוביו לפיצוי מטעם המוסד לביטוח לאומי.
מה הם החומרים הרעילים המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי?
המוסד לביטוח לאומי מכיר במגוון רחב של חומרים רעילים ככאלו שיכולים לגרום למחלת מקצוע. בין השאר מדובר בזרניך, ניקל, קדמיום ותרכובותיו, ניקל קרבוניל, כרום, מנגן, כספית, פלואור, מנגן, תליום, פחמן דו גופריתי וזרחן בריליאום. הרשימה המלאה מפורטת בספר המבחנים של המוסד לביטוח לאומי או בשמו הרשמי: “תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט”ז 1956”. חומרים אלו ועוד רבים אחרים ניתן למצוא במגוון מקומות עבודה, חלקם פחות צפויים מאחרים.
כך לדוגמה, אחת מהמחלות המוכרות כמחלת מקצוע על ידי המוסד לביטוח לאומי היא בריליוזיס. מדובר במחלת ריאות קשה המתפתחת כתוצאה משאיפה של אבק בריליום. בריליום הוא מתכת רעילה במיוחד, הנחשבת לאחת הרעילות ביותר מבין המתכות. השימושים שלו רבים ומגוונים, כשבין היתר הוא משמש טכנאי שיניים להכנה של כתרים ובנוסף משמש כחומר גלם בתעשיית הנשק ובתעשיית האלקטרוניקה.
דוגמה למקרה שבו סיבוך של הרעלה הוכר כמחלת מקצוע
כדי שהמבוטח יוכר כנפגע עבודה וכסובל ממחלת מקצוע, עליו להוכיח שישנו קשר סיבתי ישיר בין תנאי העבודה והחומרים שעמם בא במגע, לבין התסמינים מהם הוא סובל. במקרים רבים מדובר במשימה מורכבת ביותר, כפי שניתן ללמוד מהדוגמה הבאה:
מהנדס שעבד במפעל של חברה לייצור חלקי מתכת, חלה בסרטן הריאות, לאחר שעבד במפעל במשך שלושה עשורים. במסגרת עבודתו במפעל היה אחראי על ציפוי של חלקים מתכתיים שונים ולכן נחשף באופן קבוע לחומרים כמו כרום, בריליום, בדיל, אמוניה וניקל. לאחר שחלה בסרטן הריאות ונאלץ לעבור ניתוח לכריתת אחת מריאותיו, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי וביקש שיכירו בו כנפגע עבודה.
המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בטענה שהמחלה הקשה שבה חלה היא לא תוצאה של תנאי העבודה אלא תוצאה של הרגלי העישון של המבוטח. המבוטח אכן עישן במשך כל התקופה שבה עבד במפעל ולטענת המוסד לביטוח הלאומי, עישון הסיגריות הוא הגורם העיקרי לסרטן הריאות ולכן אין סיבה שיוכר כנפגע עבודה. בצר לו פנה המבוטח לבית הדין האזורי לעבודה ופעם נוספת תביעתו נדחתה. לאחר מכן, לא הרים המבוטח ידיים ותחת זאת הגיש תביעה לבית הדין הארצי לעבודה.
בניגוד לשתי התביעות שהגיש העובד, הערעור שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה, התקבל. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש להתייחס למשך זמן העבודה במפעל ולאופי החומרים אליהם נחשף העובד. רופא מומחה קבע כי עישון הסיגריות תרם ל-80% מהנזק הריאתי אך החשיפה לחומרים המסרטנים, החמירה את הנזק ומהווה 20% בגרימת המחלה הקשה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק כי די בהשפעה בשיעור של 20% כדי להכיר בסרטן הריאות כמחלה שהתפתחה בשל תנאי העבודה. לאור כל זה, הנחה בית הדין הארצי לעבודה את המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלה כמחלת מקצוע ובמבוטח כנפגע עבודה.
