כל מבוטח בביטוח נפגעי עבודה שנפגע במסגרת עבודתו, עשוי להיות זכאי לקבלת דמי פגיעה, לטיפולים רפואיים בחינם ולזכויות רבות נוספות. כל השכירים במדינת ישראל מבוטחים בביטוח נפגעי עבודה וכל העצמאים הרשומים במוסד לביטוח לאומי, מבוטחים אף הם. תנאי הזכאות דומים בין שכירים לעצמאים אך עדיין ישנם מספר הבדלים שחשוב להכיר.
כך לדוגמה עובדים עצמאים זכאים לקבלת דמי פגיעה במקרה של תאונה במסגרת עבודתם. אך בניגוד לעובדים שכירים, המקבלים פיצוי עבור כל הימים שבהם נעדרו מהעבודה (עובדים שכירים מתחילים לקבל תשלום החל ממחרת יום הפגיעה), עובדים עצמאים לא זכאים לקבל תשלום עבור 12 הימים הראשונים של ההיעדרות. מעבר לכך, החישוב של סכום דמי הפגיעה עבור כל יום של היעדרות זהה בין שכירים לעצמאים: 75% מההכנסה (החייבת בדמי ביטוח) בשלושת החודשים שקדמו לראשון בחודש (שבו הופסקה העבודה בשל הפגיעה) חלקי 90.
למשך כמה זמן ניתן לקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי?
דמי הפגיעה משולמים לעובד העצמאי כל עוד הוא לא יכול לשוב לעבודתו אך לא מעבר ל-13 שבועות, המהווים 91 יום סך הכול. זאת כמובן בניכוי 12 הימים הראשונים לאחר הפגיעה, שכפי שציינו, לא ישולם עבורם פיצוי לעובדים עצמאים. במקרים שבהם המבוטח לא עומד בתנאי הזכאות לדמי הפגיעה, יתכן שעומדת לו האפשרות ליהנות מזכאות לתשלום מטעמי צדק. כך לדוגמה עובד עצמאי שלא היה רשום בביטוח הלאומי מסיבות מוצדקות המוגדרות בחוק הביטוח הלאומי, יתכן שעדיין יוכל לקבל דמי פגיעה.
מה יש לעשות כשנותרים עם נכות?
אם העובד העצמאי קיבל את מלוא דמי הפגיעה ועדיין נותר עם נכות בחלוף שלושה חודשים מיום התאונה, באפשרותו להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה למוסד לביטוח לאומי. את התביעה מומלץ להגיש בסמוך לסיום התקופה שבה מקבל העובד דמי פגיעה.
לאחר העברת “טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום קצבת נכות מעבודה” (למוסד לביטוח לאומי), יוזמן העובד להופיע בפני וועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי שתבחן את מצבו הרפואי והתפקודי ותקבע האם הוא זכאי לאחוזי נכות.
דמי תאונה לעובדים עצמאים
עובדים עצמאים שעברו תאונה ובגינה איבדו את כושר העבודה שלהם, זכאים לקבלת דמי תאונה, גם אם לא מדובר היה בתאונת עבודה. גובה הסכום המשולם כדמי תאונה, זהה לגובה הסכום שהיה משולם לעובד העצמאי כדמי פגיעה ומחושב באופן זהה. נכון להיום (2018) הסכום היומי המקסימלי עומד על 1,097.88 שקלים. דמי תאונה משולמים הן לשכירים והן לעצמאים החל מהיום השלישי לאחר מועד התאונה. התשלום עבור היומיים הראשונים שלאחר התאונה ישולם רק למבוטחים שאיבדו את הכושר להשתכר למשך 12 יום לכל הפחות (לא כולל יום התאונה עצמו).
המורכבות בהגדרת תאונת העבודה
בסעיף 79 בחוק הביטוח הלאומי, מופיעות שתי הגדרות שונות למושג “תאונת עבודה”: האחת מתייחסת להגדרה עבור עצמאים והשנייה עבור שכירים. עבור העובד העצמאי מוגדרת תאונת העבודה כתאונה ש”אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו”. כפי שניתן להבין, כדי שניתן יהיה להכיר בתאונה שעבר העצמאי כתאונת עבודה, יהיה עליו להוכיח שהתרחשה בזמן שביצע את עבודתו ושהתרחשה בשל עבודתו. לסיום נביא דוגמה שתמחיש את מורכבות הנושא:
י.ב הוא נגר המנהל נגריה כעצמאי. יום אחד בזמן ששהה אצל נגר אחר, ממנו רכש לוחות עץ, נפגע בצורה חמורה בידו הימנית מפיסת עץ שהתנתקה מלוח עץ גדול. משום שהצהיר שבזמן הפגיעה היה בסידורים ולא בעבודה, סירב המוסד לביטוח לאומי להכיר בתאונה שעבר כתאונת עבודה. בצר לו פנה י.ב לבית הדין האזורי לעבודה ובית הדין קבע כי מדובר אכן בתאונת עבודה. זאת כיוון שהסיבה היחידה שנכח במקום שבו התרחשה התאונה היא משלח ידו: הסיבה בגינה הגיע לנגר, היא לקחת חומרי גלם שישמשו אותו בעבודתו השוטפת.
בדיעבד התברר כי מר י.ב טען שהיה בסידורים משום שהאמין שבלאו הכי תאונות עבודה יכולות להתרחש רק בנגריה שלו. מטבע הדברים, עצמאים רבים נמצאים במקומות שונים עקב עבודתם. לכן בכל מקרה של פציעה של עצמאי, יש לציין בכל טופס רשמי של גורם רפואי, ביטוחי או משפטי, מה הייתה הסיבה בגינה נמצא העצמאי במקום הפגיעה והאם ההימצאות שלו במקום הפגיעה הייתה קשורה למשלח ידו.
